לפני בקשת לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים ו' מרוז ו-א' ואגו) בתפ"ח 112/08 מיום 4.4.2011, זאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.
רקע עובדתי
1. כנגד המבקש, יליד 1993, הוגש כתב אישום במסגרתו הואשם בביצוע עבירות מין במתלוננת, ילידת 1995. העבירות שיוחסו למבקש במסגרת כתב האישום הינן: אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין; מספר עבירות של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; מספר עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין; וכן איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי לנוער
2. בתום שמיעת הראיות קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי המבקש ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום למעט עבירה אחת של מעשה מגונה, אשר המשיבה ביקשה לזכותו ממנה הואיל ועבירה זו נבלעה בעבירת האינוס. עיון בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעת הדין על ממצאי מהימנות כאשר קבע כי יש ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת, בין היתר, לאור ראיות החיזוק שנמצאו לה. כן קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי יש לדחות את גרסת המבקש שהותיר רושם בלתי מהימן על בית המשפט.
3. לאחר הכרעת הדין, הוגשו לבית המשפט תסקיר נפגעת עבירה, תסקיר שירות המבחן לנוער לגבי המבקש, הובאו ראיות לעניין העונש ונשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לגזירת דינו של המבקש. מגזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער עולה כי המבקש הוא קטין כבן 17 וארבעה חודשים (נכון למועד מתן גזר הדין) ובמועד ביצוע העבירות היה כבן 15. עוד עולה מגזר הדין כי למבקש אין עבר פלילי. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הובאו עיקרי תסקיר שירות המבחן לנוער. שירות המבחן לנוער עמד על כך שהמבקש בן למשפחה חד הורית, מתגורר עם אמו בלבד אך אביו תומך בגידולו, התקשה בלימודיו, בין היתר עקב ליקויי למידה וסבל מבעיות התנהגות ומשמעת. עוד עולה מעמדת שירות המבחן כי הוריו של המבקש אינם מכירים בקשייו באופן מלא ונוטים למזערם ולפיכך המבקש אינו זוכה לתמיכה ולסיוע בתחום הנפשי, בעוד המבקש חווה רגשי נחיתות לאחר שגדל בצל אחיו שנתפס בעיניו כמוצלח יותר מבין השניים. ביום 15.10.2009 הותר למבקש לשוב לספסל הלימודים אז החל ללמוד בישיבה תיכונית ודווח כי השתלב היטב במסגרת הלימודית ואף הצטיין בלימודיו.
4. שירות המבחן לנוער עמד על כך כי אינו יכול להעריך את מסוכנותו המינית של המבקש משום שהוא אינו נוטל אחריות לביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום. שירות המבחן לנוער עמד על גורמי הסיכון בעניינו של המבקש, בין היתר, דימויו העצמי הנמוך והיעדר טיפול במצבו הנפשי. יחד עם זאת, עמד שירות המבחן לנוער על סיכויי השיקום בעניינו של המבקש נוכח המפנה שערך בחייו, תפקודו התקין במסגרת החינוכית, הצטיינותו בלימודיו, כיבודו את התנאים המגבלים בהם היה מצוי ושאיפותיו הנורמטיביות לעתיד. עוד הדגיש שירות המבחן לנוער כי משפחתו של המבקש התגייסה למענו בשעת משבר. ברם, שירות המבחן לנוער נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש. עוד יצויין כי במסגרת הראיות לעונש העיד מנהל הישיבה התיכונית אשר תיאר בעדותו את השתלבותו המוצלחת של המבקש במסגרת החינוכית, הצטיינותו בלימודים והתנדבותו לפעילויות שונות.
5. בגזר דינו, עמד בית המשפט המחוזי לנוער על חשיבותם של שיקולי השיקום בגזירת דינם של קטינים, אך הדגיש כי אלו אינם חזות הכל ויש ליתן משקל גם לשיקולי הענישה הנוספים. בית המשפט המחוזי לנוער ציין כי חרף המפנה שערך המבקש בחייו הרי שמעשיו הקשים צריכים להיענות בענישה הולמת ומשמעותית מה גם שהמבקש לא נטל אחריות והמשיך בכפירתו העיקשת במיוחס לו. יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי לנוער כי בעת גזירת דינו של המבקש יש להביא בחשבון את גילו הצעיר בעת ביצוע המעשים וכן את המפנה שחל בחייו. בגזר דינו הרשיע בית המשפט המחוזי לנוער את המבקש וכן השית עליו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה שהיא פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו. כן חויב המבקש בפיצוי המתלוננת בסך של 15,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת עיכוב ביצוע העונש שהושת על המבקש וקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.2011. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער הוגש ערעור לבית משפט זה ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר עד להכרעה בערעור, ולחלופין עיכוב ביצוע עד ליום 15.7.2011, יומיים לאחר בחינת הבגרות האחרונה שבה עתיד להיבחן המבקש בשנת הלימודים הנוכחית. בדיון שלפני הבהירה באת כוח המבקש כי נפלה תחת ידיה שגגה וכי הסתבר לה בדיעבד כי בחינת הבגרות האחרונה לשנה זו תתקיים ביום 23.6.2011.
מכאן הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
6. לטענת המבקש - באמצעות באת כוחו, עו"ד דפנה זק - יש לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי נוכח סיכויי הערעור הטובים. בהקשר זה יצויין כי נימוקי הערעור ביחס להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי נוגעים בעיקרם לממצאי המהימנות שנקבעו ביחס למתלוננת וביחס למבקש ושעל בסיסם נעשו קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. נימוקי הערעור ביחס לגזר הדין מתמקדים בעיקרם בשיקולי השיקום שצריכים לקבל משקל משמעותי יותר בגזירת דינו של קטין. טיעון זה הוא שעומד גם במרכז הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע העונש תוך שהמבקש טוען כי יש לאפשר לו למצות את הדרך החדשה שבה פתח כך שיתאפשר לו להיבחן בבחינות הבגרות כחלק משיקולי השיקום שצריכים להדריך את בית המשפט בעניינם של קטינים. מהבקשה עולה כי המבקש הינו תלמיד כיתה י"א ולטענתו עיכוב ביצוע עונשו לא יפגע באינטרס הציבורי אך יאפשר לו להתקדם בהליך שיקומו שעל הצלחתו עמד בעדותו מנהל הישיבה התיכונית בה הוא לומד. כאמור, המבקש טוען כי יש לעכב את תחילת ריצוי עונשו עד להכרעה בערעור שהגיש ולחלופין עד לאחר בחינת הבגרות האחרונה שעתיד הוא להיבחן במסגרתה השנה, כך שתחילת ריצוי עונשו יקבע ליום 25.6.2011.
תגובת המשיבה
7. בפתח הדיון הבהירה המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת גולדשטיין - כי היא מסכימה לעיכוב ביצוע העונש עד ליום 23.6.2011 לצורך השלמת בחינות הבגרות של המבקש לשנת לימודים זו, ברם לטענתה לא תוכל להסכים לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. המשיבה מבהירה כי סיכויי הערעור אינם טובים נוכח העובדה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער מבוסס הן ממצאי עובדה ומהימנות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו, תוך שלגרסת המתלוננת נמצאו חיזוקים בעדויות חיצוניות ותוך שנקבעו ממצאי מהימנות שליליים לגבי המבקש. עוד טוענת המשיבה כי אורך המאסר שהושת על המבקש אינו קצר דיו על מנת לעכבו. מעבר לכך, שירות המבחן לנוער לא בא בהמלצה חיובית בעניינו של המבקש ומשכך לא ניתן לדבר על תפנית חדה שביצע המבקש בחייו. בהקשר זה השיב המבקש לתגובת המשיבה כי שירות המבחן לנוער לא בא בהמלצה בעניינו אך משום שלא הסכים ליטול אחריות למעשים שלא ביצוע, בעוד שעל התפנית החדה שביצע בחייו מאז האירועים ניתן היה ללמוד באופן בלתי אמצעי מעדותו של מנהל הישיבה התיכונית בה הוא לומד.
דיון והכרעה
8. לאור הסכמתה החלקית של המשיבה לעיכוב הביצוע שבנדון, לא נותר לי אלא להכריע האם יש לעכב את ביצוע העונש באופן כולל עד להכרעה בערעור שהגיש.
9. פעמים רבות הדגיש בית משפט זה את הקריטריונים שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), בשאלה אימתי יעוכב ביצועו של עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. אכן, על פי הכלל שהותווה בעניין שוורץ, מחויב בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור. ואולם, לצד אינטרס ציבורי כבד משקל זה יש ליתן משקל ממשי לאינטרסים נוגדים שעניינם הוא זכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע. בכלל זה על בית המשפט לשקול למשל את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; את עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; את נסיבותיו האישיות של המבקש וכד'. עוד הודגש בפסיקתו של בית משפט זה כי ההכרעה בשאלה האם להורות על עיכוב ביצוע עונש מאסר עד שיתברר ערעורו של המבקש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר מכריע בכל מקרה הנדון לפניו בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות [ראו למשל: ע"פ 1353/07 מחאמיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2007)].
10. אכן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סיכויי הערעור אינם טובים שכן הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים וכאשר עסקינן בעבירות מין יש לכך חשיבות רבה ובמקרים כגון דא לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית. ודוק, סבורני כי כאשר מדובר בקטינים הרי שבגדר הקריטריון של "נסיבות אישיות" יש להביא, בדרך כלל, בחשבון את שיקול השיקום שהינו אחד השיקולים המרכזיים והחשובים בענישתם של קטינים גם כאשר עסקינן בנאשמים שביצעו עבירות מין חמורות [ראו: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 8.3.2009)]. אינטרס השיקום צריך לטעמי להילקח בחשבון לאורך כל שלביו של ההליך הפלילי אף עד להכרעה בערעור, ובכלל זה אף בשאלת עיכוב ביצוע העונש ככל שהוכח כי מאמציו של הקטין לשיקום החלו זמן משמעותי לפני ההליך הערעורי וכי מדובר במאמצים כנים ואלו החלו לשאת פרי. בנסיבות המקרה, נראה כי המבקש עושה מאמץ לערוך מפנה בחייו חרף הבעיות הקשות שאפיינו את התנהלותו בעבר הוא הצליח להשתלב היטב במסגרת לימודית חדשה כפי שעולה, בין היתר, מעדותו של מנהל הישיבה התיכונית בה לומד המבקש שהדגיש בעדותו בבית המשפט המחוזי כי:
"...אני חייב לציין שכניסתו ללימודים הייתה הדרגתית ולאט לאט הוא נכנס ולמד היטב. אני חושב שהחברים שלו אוהבים אותו והוא התברג היטב בכיתה יא' והוא אכן בלימודי הבגרות מראה התקדמויות. לאחרונה ישבתי בישיבה פדגוגית ושמעתי עליו מכל המורים על התקדמות נהדרת...
אני חושב שאני באופן אישי גיליתי תלמיד עם רצון ללימודים, משקיע, ישבתי איתו להרבה שיחות פתוחות, ניהלתי איתו הרבה שיחות והתרשמתי מהרצון שלו והיכולת שלו להתמיד בעקביות על אף הכל, ולהתקדם בצורה יפה מאוד....